יום שישי, 8 במאי 2009

The Winner Takes it all- אני מגזים, אבל היה סוף מפתיע

יום לאחר הפרזנטציה שלנו מתקשר אליי השותף. "תקשיב" הוא אומר לי, "הגיע עכשיו מייל מהמנהל" הוא מאשר שני מחזורים של קורס מלא של 5 ימים".
"על מה אתה מדבר?" אני שואל אותו?. "תחזור על זה מהתחלה" , אני אומר לו, "תקריא הכל, הכל, כל מילה ושלח לי את המייל אליי עכשיו". הראש קצת מסוחרר, דמעות של אושר עולות בעיניי, הכל התהפך.
מסתבר שמסמך התכנון שנדחף לידי המנהל במערכה הראשונה השפיע על ההחלטות במערכה השלישית.

במייל שנשלח נכתב ש"
בנוסף, הוחלט כי בהתייחס לעובדים חדשים שיקלטו בארגון ובהתאם לתוכנית כפי שהוצגה על ידי צוות פיתוח קורס עובד , תערך הכשרה מרוכזת בת כחמישה ימים בשני מחזורים".
מסתבר שכאשר מנהל הארגון קרא את המסמך, הוא החליט לאשר את התקציב.


מסקנות

ניצול הזדמנויות- הקורס הזה נקרה בדרכי ולא שובצתי אליו מלכתחילה, היענות מהירה שלי לאתגר איפשרו לי עוד לפני תום הלימודים להתנסות בפרויקט מורכב הדורש הבנה הן של הפוליטיקה הארגונית , הן של צרכי הארגון והן של דרך קבלת ההחלטות. חושים מחודדים ומודעות לתהליכים ארגוניים, עשויים לזמן פרויקטים כאלו גם בעתיד, שווה להקשיב ולהיות מחובר, שווה גם ליזום ולהציע. לא תמיד ידעו מה תפקידו של מפתח הדרכה ופרויקטים כאלו הם בדיוק המקום להראות את נחיצותו של המפתח
הכרת הארגון המפתח להצלחה-הכרת הארגון היא המפתח להצלחה. הכרת הארגון איפשרה לי להתכונן לשתי אפשרויות קיצון: קורס מרוכז עתיר משאבים והכשרה יחידנית מצומצמת. היכרות זו גם איפשרה לי בזמן ההצגה של התוכנית הן להשיב לשאלות ולהבהיר נקודות חשובות והן להישאר רגוע למרות המהפך שחל באפשרויות ההכשרה.
היצמדות למתודה-מודל ADDIE
על חמשת שלביו התווה את הדרך, סייע במיקוד המסמך ואיפשר לנתח נכון את מצב הארגון. בעזרת מסמכי הקורס יכולתי להתייחס בשיטתיות להיבטים שונים של תהליך הפיתוח והלהגיש מסמך מלא המכסה את מירב
פניה לקולגות- הן בתוך הארגון לגבי קריאת המסמך והגהתו, והן בפניה למרצים שלי שהם אנשי מקצוע בתחום, הניבו תוצאות. המסמך תוקן ושודרג מספר פעמים בזכות המשוב.
רתימת מקבלי ההחלטות-מחלקת הדרכה קיימת או אד-הוק אשר מודעת לצורך, ויודעת לחבר בין ההכשרות ובין יעדי הארגון הינה משאב חיוני ביותר להנהלה הבכירה. היכולת לענות על הצורך של מנהל הארגון להציג בתקופה של קיצוצים, התייעלות ולמידה ארגונית, מצדיקה את קיומה של מחלקת ההדרכה וגם מבטיחה שבעתיד יפנו אליי לפיתוח הדרכות נוספות.
מינימום הכרחי להדרכה- כאשר ישבתי לכתוב את מסמך התכנון, מה שעמד לנגד עיניי הוא היעד הארגוני- מינימום הדרכה מקסימום תוצאות. זה יהיה גם נושא הפוסט הבא

יום שני, 4 במאי 2009

The proof is in the Pudding

יש לקח את המילים היפות והתפאורה ולממש אותם כך הגדיר זאת מס' 3 בארגון. חמוש במצגות מקורס פיתוח ההדרכה וחומרי לימוד אחרים, ישבתי לתכנן את הקורס.

איסוף מידע

מאחר והיה לי חשוב מאוד לתת למנהלי המרכזים מקום להשמיע את תובנותיהם מתהליך ההכשרה של העובדים, גם כדי להבין עובדתית את מצב המרכזים, אבל גם כדי לגייס אותם לתהליך, בחרתי לערוך סקר טלפוני.
שיתוף הפעולה הפתיע אותי לטובה. מסתבר שלכולם חשוב לשפר את התהליך, גם למי שבמרכז שלו לוקח חודשיים למדריך להיכנס לסבב הקורסים.
אז עלינו על הכאב הארגוני- משך ההכשרה, נכון זה הוגדר עוד קודם, אבל עכשיו התברר שהמצב אכן מחייב שינוי.

ממצאים


הממוצע הארגוני לתחילת הדרכה בקורסים התברר כ-36 יום.
התברר במהלך איסוף המידע, שהתכנים דומים מאוד בין מרכז למרכז. אפשר להציע קורס מרוכז ולחסוך במשאבים רבים לארגון.
עכשיו כבר הייתי ממש מרוצה, הנה אני, עוד לא שנתיים בארגון וכבר מנתח אותו כראוי, בהצעה הראשונית כתבנו שמשך ההכשרה הוא ממושך. לא חשבתי שחודשיים אבל מסתבר שהכיוון היה נכון.

כלים טכנולוגיים
כעת נותר להבין בעצם, מי הם מדריכי הארגון? כאן כבר השתמשתי בכלי אינטרנטי גוגל דוקס- עם הטפסים בשביל מה למדתי במחלקה לטכנולוגיות למידה, צריך להראות שאני מבין בטכנולוגיה לא? חוץ מזה, זה עבד נפלא, תוך 24 שעות היה לנו פרופיל של מדריך מחשבים בארגון.

השותף

מה עם השותף שלך אתם בטח שואלים? מה רק אתה עובד על זה?
לא האמת היא שלא,
היה לו קשה לתת לי להוביל, לי היה קשה לשמוע מה שיש לו לומר. אז מה עשינו, רבנו. משהו באינטילגנציה רגשית וצורך להיות הזכר אלפא. אבל אל דאגה, הדיאלוג ביננו השתפר מאוד, אפילו הופיעו ניצני תיאום, או שרק ניצנים של שקדיה, אחרי הכל אנחנו כבר בט"ו בשבט

ניהול פרויקטים או איך ווב 2.0 הציל את הפרויקט
חומרי גלם יש לנו- מהארגון ומהקורס
שפים יש לנו- אני והשותף
הפודינג- מסמך התכנון שלנו. עכשיו צריך לכתוב אותו גם. נו, בניהול פרויקטים למדתי שכדאי לקחת משהו גדול ולפרק למשימות קטנות, אפילו למדתי MS Project, אבל אין בארגון וגם השותף לא מנוסה בצורה הזו.
החלטתי לשים מבטחי בווב 2.0 ולחפש כלי אינטרנטי חינמי לניהול הפרויקט.
עכשיו כבר היה לנו אתר עם לוח שנה ותלויות ואבני דרך. או כמו שהשותף הגדיר זאת "אני בן אדם שחייב תאריך יעד" אז נתתי לו. זה עשה גם לי סדר בראש.

כעת כתבנו את המסמך. מסמך דיבר על שתי אופציות קורס מרוכז של חמישה ימים. כפי שהונחינו על ידי מנהל ההדרכה. ואפשרות נוספת שאני דחפתי אליה של תיק חונך לכל מרכז לצורך הכשרה יחידנית שנובעת מאופי הגיוס הספורדי לארגון.
החזר על השקעה- מסקנות המסמך היו שניתן לקצר את תהליך ההכשרה ב-40% ולחסוך בהוצאות ההכשרה ב-45%.
עכשיו נותר רק להגיש זאת לאורחים- להציג את מסמך התכנון ולקבל אישור לקורס.
על זה בפוסט הבא.

גרנד פינאלה

עברו מספר שבועות, המסמך שלי הלך וקיבל צורה. קיבלתי גם סיוע חיצוני. הראשון ממרצה שעובד בחברת הדרכה גדולה ופגשתי אותו בכנס צ'ייס מייד בתום הקורס איתו. " אתה יודע, עכשיו אני מיישם את כל מה שלמדתי איתך" אמרתי לו, ככה להשוויץ, לא הייתי מרוצה מהציון שלו. סיפרתי לו על הקורס שאני מפתח והתגובה שלו הפילה אותי "אם אתה צריך עזרה תפנה אליי, בכל דבר". וואו, עכשיו אני כבר הרגשתי ממש טוב עם עצמי. הנה בלי שהתכוונתי ורק משום ששיתפתי (שוויצר 2.0) את המרצה בהצלחה, זכיתי לליווי בשווי מאות שקלים לשעה. למה? לא יודע, כי אולי אם שואלים אז מקבלים תשובות.

חמוש במשוב של בכירי המרצים ועשרות שעות מחשב וניסוח הגיע היום הגדול הצגת הקורס בכנס מנהלים.
הודפסו חוברות והוכנה מצגת.הכל היה מוכן למופע הגדול.

"אתם תהיו רק בצהריים" מה! למה? מה עשינו?! נו, מסתבר שאנחנו לא ילדים יחידים ויש עוד צוותי עבודה ופרויקטים נוספים שצריכים להציג.
השותף שעוד קודם איבד את שלוות רוחו מתגובת מנהל ההדרכה, נלחץ עוד יותר. כדי להוסיף שמן למדורת הבאסה נכנס מנהל הארגון באמצע הפרזנטציה השניה ואמר שהוא נאלץ לעזוב.
"שיט, מה עכשיו, הוא המפתח להכל, אני רוצה שהוא יקרא! בשביל מה עשיתי את זה?"
במהלך שהתברר כמוצלח ביותר (עוד נחזור לזה) דחפתי לו ליד את מסמך התכנון. הוא חייך ושאל אותי אם זה לדרך שיהיה לו מה לקרוא. האמת לא חשבתי שהוא יקרא.

סוף סוף הגיע תורנו, נעמדים ומתחילים לדבר. התכוננו רבות, עשינו חזרה טלפונית, שוב ושוב הגדרתי לשותף מה לומר ומה לא (הרבה יותר קל לחנך מישהו אחר ולטעת בו ביטחון מאשר בעצמך).
קיבלנו המון מחמאות מההצגה והחוברת והקורס והכל.
אבל בדיוק כמו שצפיתי, קם מנהל ההדרכה ואמר "אין משאבים, אין בית מלון, תכינו הכשרה יחידנית או גג יומיים הכשרה מרוכזת".
הייתי מרוצה, מאוד, בכלל לא היה איכפת לי שהקורס המפואר קוצץ להכשרה יחידנית, צפיתי את זה הייתי ממש מרוצה.
די בתחילת דרכי למדתי שלהיקשר רגשית לחומרי הדרכה זו גישה בעייתית, תמיד יהיו שינויים או הערות או משובים. אם לא אדע לוותר על כבודי ולהתחבר למטרות הארגון, אני חוטא לתפקידי.
הלכתי הביתה ממש מרוצה.

יום ראשון, 3 במאי 2009

Faking It-מה בין הדרכה וטלביזיה?


את הסטאז' בלימודי הצילום שלי עשיתי באיסטנבול. אבי שהוא מדריך טיולים, התעקש ללמד אותי 30 מילים בסיסיות בטורקית. אנשים חשבו שאני יליד טורקיה, אנשים חושבים שאני דובר ספרדית, וגם כדובר צרפתית נתפסתי פעם. ההפתעה מכך שאיני דובר שפה זו, שהוריי אינם ילידי איזמיר, או בואנוס איירס או נורמנדי, נבעה מכך שלמדתי את המילים הנפוצות ביותר בשיחה בסיסית.
התוכנית "המתחזה" זוכרים? לוקחים מישהו 3 שבועות מלמדים אותו מקצוע חדש ואז הוא נשלח לפעילות שבה הוא נצפה על ידי מקצוענים הצריכים לגלות אותו. מה לימדו אותו שם? מינימום הכרחי להדרכה.


לאחרונה קראתי מאמר של מיכה קאופמן בדה-מרקר IT בנושא "רזה זה הכי". המאמר מביא מספר דוגמאות לכך שהסיבה שתוכנות או יישומי רשת מסוימים הצליחו , אינה קשורה בכמות האופציות שהם מציעים, אלא דווקא בכך שהליבה שלהם ענתה על צורך גדול של המשתמשים. מה שהוא טוען זה שרוב היזמים עסוקים בפיתוח המוצר שיכה את המתחרים מבחינת הפיצ'רים שלו.הוא טוען שלרוב, המשתמשים הרציניים יסתפקו במוצר רזה מבחינת הפיצ'רים, אבל כזה שיעשה באמת מה שהם צריכים, ולא ידרוש מהם עקומת למידה תלולה.
אני רוצה לקחת את מה שמיכה מדבר עליו ולהתאים אותו להדרכה.
זיהוי נכון של הצעדים\פעולות ההכרחיים לתפקוד לאחר הקורס, יביאו לקורסים יעילים ובעלי ROI חיובי.
זה נכון במיוחד כאשר הלומדים אינם בעלי אוריינטציה טכנולוגית, או שהם פוחדים מטכנולוגיה. במקרה גרוע יותר הלומדים הם חסרי מוטיבציה פנימית והשינוי נכפה עליהם מלמעלה (מורים בהכשרות טכנולוגיות, הם הקבוצה שיש לי בראש).
לעיתים הבעיה אינה הלומדים אלא דווקא המלמדים. מומחה תוכן שצריך להעביר הדרכות, נוטה לא פעם לפירוט יתר של מידע מתוך תחושה שאי אפשר בלי כל הפירוט הזה.

תחשבו על הלומדים שלכם כמשתתפים ב"מתחזה" ומיצאו מה הם הצעדים שהם צריכים ללמוד כדי שיוכלו להיראות כמקצעונים, כבר ביומם הראשון בתפקיד

יום שלישי, 14 באפריל 2009

הפעם הראשונה שלי

אומרים שתמיד זוכרים את הפעם הראשונה, זה נכון, אני עדיין זוכר אותה כאילו זה קרה לפני שעה, צבעים וקולות והבעות פנים והתרגשות, כמה אדרנלין, כמה סיפוק, כמה גאווה.

הדרך
חורף אביבי במיוחד ויום שטוף שמש מביא אותי אליה. ההתרגשות אופפת אותי, האוטו גומע את כבישי הנגב המפותלים, עוד מעט רגע האמת שלי, הפעם הראשונה שלי מתקרבת. בראש רצים תסריטים. איך הם יגיבו? האם נזכה לתמיכה להצעה, מה עם כל מי שעדיין לא מכיר אותי בארגון, איך הוא יגיב להופעה שלי? נדמה שהדרך נמשכת לאין קץ, נגבה, דורות, שדרות, יאללה בואו נגיע כבר.

סימנים חיוביים

מגיעים עדיין לא ברור איך זה התפתח,אבל הנה סימנים שזה היום שלי,מנהל ההדרכה מסמן לי לבוא אליו, "אתה השני" הוא אומר לי. אני רץ לשותף, " שמעת, אנחנו מציגים שניים" אני אומר לו, "אתה קולט מה זה אומר...".
התגובה שלו הרגה את ההתרגשות "מה, רגע, אי אפשר ככה, אני בכלל לא מוכן לזה". הלו, על מה אתה מדבר אלוהים ישמור...בקול רם אני אומר לו "אל תדאג אחי, זה מעולה, נעשה את זה כמו שצריך". לא נורא, מתגבר על האכזבה, מניח שההתרגשות משתקת גם אותו, מרגיע אותו ואת עצמי, רמת האדרנלין טסה שוב למעלה.

השותף
זה המקום לומר כמה מילים על השותף. מדובר במדריך ותיק ומנוסה עם יכולות הדרכת טכנולוגיה גבוהות מאוד. מדריך אינו מפתח הדרכה ולקח לו מספר פעמים עד שהוא למד לסמוך עליי , כן ככה זה בפעם הראשונה לומדים אחד את השני, ויש גם המון חששות. לא פעם התפלק לו איזה משפט נבזי "אתה בא עם תיאוריות מהאקדמיה, לי יש 25 שנה ניסיון הדרכה בשטח". אני לא נשאר לו חייב "מי מלמד ניהול מלאי לילדות חרדיות בכיתה ז', מה בדיוק הן תפסו באקסל מהתרגיל הזה". כן ככה זה בפעם הראשונה, ההתרגשות מוציאה ממך לא פעם גם את חוסר הביטחון.
אבל עם הנסיון, יבוא גם התיאום והכבוד ההדדי.

מישהו מסמן להיכנס, כוסות קלקר נזרקות לפח (קפה נמס מאבקה... לא הפסד גדול), חצי קרואסון לעוס מתעופף בעקבותיהן. (במילא הקלוריות מיותרות), אני ניגש למחשב נייד ומכניס את הדיסק און קי, עוד שניה מתחילים.
המשך יבוא...