עברו מספר שבועות, המסמך שלי הלך וקיבל צורה. קיבלתי גם סיוע חיצוני. הראשון ממרצה שעובד בחברת הדרכה גדולה ופגשתי אותו בכנס צ'ייס מייד בתום הקורס איתו. " אתה יודע, עכשיו אני מיישם את כל מה שלמדתי איתך" אמרתי לו, ככה להשוויץ, לא הייתי מרוצה מהציון שלו. סיפרתי לו על הקורס שאני מפתח והתגובה שלו הפילה אותי "אם אתה צריך עזרה תפנה אליי, בכל דבר". וואו, עכשיו אני כבר הרגשתי ממש טוב עם עצמי. הנה בלי שהתכוונתי ורק משום ששיתפתי (שוויצר 2.0) את המרצה בהצלחה, זכיתי לליווי בשווי מאות שקלים לשעה. למה? לא יודע, כי אולי אם שואלים אז מקבלים תשובות.
חמוש במשוב של בכירי המרצים ועשרות שעות מחשב וניסוח הגיע היום הגדול הצגת הקורס בכנס מנהלים.
הודפסו חוברות והוכנה מצגת.הכל היה מוכן למופע הגדול.
"אתם תהיו רק בצהריים" מה! למה? מה עשינו?! נו, מסתבר שאנחנו לא ילדים יחידים ויש עוד צוותי עבודה ופרויקטים נוספים שצריכים להציג.
השותף שעוד קודם איבד את שלוות רוחו מתגובת מנהל ההדרכה, נלחץ עוד יותר. כדי להוסיף שמן למדורת הבאסה נכנס מנהל הארגון באמצע הפרזנטציה השניה ואמר שהוא נאלץ לעזוב.
"שיט, מה עכשיו, הוא המפתח להכל, אני רוצה שהוא יקרא! בשביל מה עשיתי את זה?"
במהלך שהתברר כמוצלח ביותר (עוד נחזור לזה) דחפתי לו ליד את מסמך התכנון. הוא חייך ושאל אותי אם זה לדרך שיהיה לו מה לקרוא. האמת לא חשבתי שהוא יקרא.
סוף סוף הגיע תורנו, נעמדים ומתחילים לדבר. התכוננו רבות, עשינו חזרה טלפונית, שוב ושוב הגדרתי לשותף מה לומר ומה לא (הרבה יותר קל לחנך מישהו אחר ולטעת בו ביטחון מאשר בעצמך).
קיבלנו המון מחמאות מההצגה והחוברת והקורס והכל.
אבל בדיוק כמו שצפיתי, קם מנהל ההדרכה ואמר "אין משאבים, אין בית מלון, תכינו הכשרה יחידנית או גג יומיים הכשרה מרוכזת".
הייתי מרוצה, מאוד, בכלל לא היה איכפת לי שהקורס המפואר קוצץ להכשרה יחידנית, צפיתי את זה הייתי ממש מרוצה.
די בתחילת דרכי למדתי שלהיקשר רגשית לחומרי הדרכה זו גישה בעייתית, תמיד יהיו שינויים או הערות או משובים. אם לא אדע לוותר על כבודי ולהתחבר למטרות הארגון, אני חוטא לתפקידי.
הלכתי הביתה ממש מרוצה.
חמוש במשוב של בכירי המרצים ועשרות שעות מחשב וניסוח הגיע היום הגדול הצגת הקורס בכנס מנהלים.
הודפסו חוברות והוכנה מצגת.הכל היה מוכן למופע הגדול.
"אתם תהיו רק בצהריים" מה! למה? מה עשינו?! נו, מסתבר שאנחנו לא ילדים יחידים ויש עוד צוותי עבודה ופרויקטים נוספים שצריכים להציג.
השותף שעוד קודם איבד את שלוות רוחו מתגובת מנהל ההדרכה, נלחץ עוד יותר. כדי להוסיף שמן למדורת הבאסה נכנס מנהל הארגון באמצע הפרזנטציה השניה ואמר שהוא נאלץ לעזוב.
"שיט, מה עכשיו, הוא המפתח להכל, אני רוצה שהוא יקרא! בשביל מה עשיתי את זה?"
במהלך שהתברר כמוצלח ביותר (עוד נחזור לזה) דחפתי לו ליד את מסמך התכנון. הוא חייך ושאל אותי אם זה לדרך שיהיה לו מה לקרוא. האמת לא חשבתי שהוא יקרא.
סוף סוף הגיע תורנו, נעמדים ומתחילים לדבר. התכוננו רבות, עשינו חזרה טלפונית, שוב ושוב הגדרתי לשותף מה לומר ומה לא (הרבה יותר קל לחנך מישהו אחר ולטעת בו ביטחון מאשר בעצמך).
קיבלנו המון מחמאות מההצגה והחוברת והקורס והכל.
אבל בדיוק כמו שצפיתי, קם מנהל ההדרכה ואמר "אין משאבים, אין בית מלון, תכינו הכשרה יחידנית או גג יומיים הכשרה מרוכזת".
הייתי מרוצה, מאוד, בכלל לא היה איכפת לי שהקורס המפואר קוצץ להכשרה יחידנית, צפיתי את זה הייתי ממש מרוצה.
די בתחילת דרכי למדתי שלהיקשר רגשית לחומרי הדרכה זו גישה בעייתית, תמיד יהיו שינויים או הערות או משובים. אם לא אדע לוותר על כבודי ולהתחבר למטרות הארגון, אני חוטא לתפקידי.
הלכתי הביתה ממש מרוצה.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה